החלטה בתיק עמ"ת 53626-11-13

כנגד העורר הוגש כתב אישום יחד עם שניים אחרים בו נטען כי נכנס לישראל שלא כחוק, וזאת לאחר שביום 13.11.13, בסביבות השעה 11:00 נעצר בשכונת אגמים החדשה בעיר אשקלון.

יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו ובית משפט קמא הורה על מעצרו של העורר.

מכאן הערר שבפני.

לטענת ב"כ העורר היה מקום לשחרר את העורר לחלופה שהציע, היינו, בפיקוחו של אחיו שהוא תושב ישראל. לטענת ב"כ העורר די בכך כדי להבטיח התייצבותו של העורר למשפטו, מאחר והחשש היחיד שהועלה על ידי ביהמ"ש קמא כעילת מעצר הוא החשש מהימלטות מאימת הדין.

לטענת ב"כ המשיבה החלטת ביהמ"ש ראויה, היא נכונה בעיקר לאור הרשעותיו הקודמות של העורר, ומכאן שאין להתערב בה.

העורר שבפנינו נעצר בעיר אשקלון והודה כי נכנס לתחומי מדינת ישראל בדרך לא דרך, יחד עם אחרים, בידיעה ברורה שאין לו אישור שהייה או אישור לעבודה בישראל. בנסיבות אלה, ולאחר שלעורר שתי הרשעות קודמות באותן עבירות, האחת משנת 2009 והשנייה משנת 2001, בשתיהן נדון לעונשי מאסר בפועל ולעונשי מאסר על תנאי, הרי שקביעת בית משפט קמא כי ישנו מכיוונו של העורר חשש להימלטות מאימת הדין במידה ולא ייעצר, הינה ראויה.

יש לציין כי אין מחלוקת שבכל עבירה המיוחסת לכל נאשם מחויב ביהמ"ש לבחון חלופת מעצר. בכך, כמובן, צודק ב"כ העורר. אולם גם צודקת ב"כ המשיבה בטענתה כי במקרה הספציפי שבפנינו בחן ביהמ"ש את אפשרות שחרורו של העורר בתנאים ומצא כי נוכח עברו הפלילי והתייחסותו לעבירה המיוחסת לו כפי שזו באה לידי ביטוי באמרה שמסר במשטרה, יש בהם כדי ללמד על החשש שלא יתייצב למשפטו. יתרה מכך, העורר לא הציע חלופת מעצר של ממש אלא רק ערב שיבטיח התייצבותו למשפט, הגם שלא הסביר כיצד אחיו המתגורר בתחומי מדינת ישראל יוכל לממש ערבותו.

שחרורו של העורר בתנאי ערובה שלא ניתן לפקח עליהם, מאחר והוא תושב אזור שמחוץ לתחומי מדינת ישראל, לכשעצמו, מקים חשש של ממש להימלטות מאימת הדין. יתרה מכך, נראה כי בעניינו של העורר ישנו גם חשש לחזרה נשנית של סוג כזה של עבירות, וזאת נוכח עברו הפלילי (ראה עמ"ת 34308-04-12 מדינת ישראל נגד מגאהד, החלטת כב' הנשיא אלון מיום 24.4.12).

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש ממש בערר, והוא נדחה.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ח כסלו תשע"ד, 01/12/2013 במעמד הנוכחים.